דובב נ' לירום בניה (1992) בע"מ ואח'

החלטה

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים 1 ו- 3 בתשלום ערובה להבטחת הוצאות התובעים, ולחלופין לסילוק כתב הגנתם.

במסגרת התביעה עתרו התובעים להורות לנתבעים לסיים את רישום הדירה על שמם בתוך פרק זמן סביר, ולקבוע כי ככל שרישום הדירה לא יתבצע במועד שייקבע, ימונה בא כוחם ככונס נכסים לצורך כך. בנוסף, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום סכום של 202,306 ₪ , כפיצוי בגין נזקיהם הנטענים.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 , קובעת:

" (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

ועל פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ניתן להיווכח, כי על פי שתי הוראות אלה, שהן ההוראות הרלוונטיות לעניין חיוב בערובה להבטחת הוצאות, קיימת אפשרות לחייב תובע-יחיד או חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ואין מתכונת דיונית שבה יחוייב בערובה נתבע בהליך של סדר דין רגיל (וזאת בניגוד לדיון בבקשת רשות להתגונן, בהליך של סדר דין מקוצר, שהוא אינו ההליך הנוכחי).

הבקשה נדחית.

נראה כי הזכויות במקרקעין נשוא התביעה נרשמו על שם התובעים, כך שהסעד העיקרי התייתר. הצדדים מתבקשים להודיע תוך 14 יום, בהודעה משותפת, שתוגש בידי ב"כ התובעים, אם ניתן להעביר את הסעד הכספי, קרי את יתרת התובענה, לבית משפט השלום.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"א, 07 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: